סחר העבדים האטלנטי היה אחד הפשעים הנוראים והמכוערים בהיסטוריה האנושית. במהלך מאות שנים, החל מהמאה ה-16 ועד המאה ה-19, כ-12 מיליון בני אדם נחטפו מיבשת אפריקה, הועברו בתנאים איומים בספינות והועבדו בחוות ובמטעי הסוכר בדרום אמריקה, בקריביים ובמושבות האירופאיות בצפון אמריקה.
בסחר זה נטלו חלק ממלכות שונות באירופה, במיוחד אלו השוכנות לחוף ים או אוקיינוס, כחלק מהמשולש – נשק מאירופה לשבטים באפריקה בתמורה לעבדים; שינוע העבדים לאמריקות ומכירתן, וחזרה לארץ המוצא עם סחורות מהעולם החדש.
סחר זה נשען על רדיפה אכזרית של אנשים בשל צבעם ומקורם האתני, חטיפתם מבתיהם וכפריהם. העבדים שנחטפו עברו גיהנום במסע הימי במשך חודשים בצפיפות רבה וללא תנאי מחיה בסיסיים.
בהגיעם ליעד, העבדים הועברו למכירה פומבית, בה נחשבו ככלי עבודה וסחורה שמותר לקנותם ולמוכרם כרצון הבעלים. העבדות הייתה מציאות אכזרית של עבודת פרך, חיים בתנאים נוראיים, הכאות ועינויים קשים.
הסחר הברברי הזה נמשך על פני מאות שנים, ורק במאה ה-19, אחרי מאבקי חירות וזכויות ממושכים, ביטלו המדינות המודרניות באירופה ובאמריקות את העבדות בהדרגה.
הסחר האטלנטי מהווה כתם איום על האנושות והשלכותיו ניכרות עד ימינו אנו.
