בימי הביניים, ובעיקר מהמאה ה-12, התפתח האתוס האבירי: האביר כמושיע הבריות, עושה חסדים, מסייע לנדכאים, לוחם ללא חת, ומחזר נפלא.
אחד מהגורמים שחיזקו את הייחוסים הללו לאבירים היה ספרות בסגנון אגדות המלך ארתור, אשר הנחילה את נורמות ההתנהגות האבירית, שנעשו גם לנורמות המקובלות בחברה המערבית של ימינו, בהתאמות נדרשות.
אביר אינו בהכרח אציל, אלא חלק מקבוצה מקצוענית של לוחמים שהחברות בה מחייבת ממון רב הנדרש לרכישת סוס ושריון וכן הכשרה צבאית נדרשת. לאביר אין אדמה, שהיא כרטיס הכניסה למעמד האצולה. אולם ברבות השנים, ירידה בחשיבותו הצבאית של האביר בשלהי ימה"ב, החל באירופה איחוד בין מעמד האבירים למעמד האצולה. בצרפת, לדוגמה, החל מהמאה ה-13, האבירות החלה לעבור בירושה לבניו של אביר, ובמקביל, התקבלו יותר ויותר מגבלות על כניסה למעמד האבירות. לעומת זה, בבריטניה, המשיך מעמד האבירים להתקיים כמעמד נפרד.
בהרצאה זו נלמד כיצד אדם נעשה אביר, מהן התכונות הנדרשות ממנו, מהו קוד ההתנהגות המחייב אותו כחבר במסדר אבירים, ומה נותר כיום מהאתוס האבירי.
ההרצאה מלווה בעושר ויזואלי ובקטעי מוסיקה מתאימים.
