בשנת 1582 הונהג לוח השנה הגרגוריאני על ידי האפיפיור גרגוריוס ה-13, במטרה לתקן את הבעיות שהצטברו בלוח היוליאני הקודם, מימי יוליוס קיסר.
המעבר ללוח החדש נתקל בהתנגדות תחילה, כשאזורים פרוטסטנטיים דחו אותו עקב היותו יוזמה אפיפיורית והחשש ממזימה קתולית.
בהדרגה החלו גם מדינות הסירוב לאמץ את לוח השנה החדש, אך בריטניה דחתה זאת במשך 170 שנה, עד 1752. מצב זה יצר שני לוחות שנה שפעלו במקביל – היוליאני והגרגוריאני.
רק במאה ה-18 אומץ הלוח הגרגוריאני על ידי רוב המדינות במערב. תיקון זה היה חלק ממהלך רחב ומקיף להתבסס על המדע המדויק.
הלוח הגרגוריאני שיפר את הדיוק של חישוב אורך השנה, ובכך תיקן את הסטייה שנוצרה לאורך השנים בלוח היוליאני. התיקון הראשוני היה קיצור רטרואקטיבי של השנה באמצעות דילוג על 10 ימים 1582: אחרי ה-4 באוקטובר התאריך היה 15 בו.
חוקי הלוח החדש קבעו שנה רגילה באורך של 365 ימים, ושנה מעוברת אחת בת 366 ימים – כמקובל מאז ועד היום (29 בפברואר).
בנוסף, הלוח הגרגוריאני תיקן את חישוב תאריכי החגים "הניידים" – ובעיקר הפסחא, וקבע את מועדי החגים על פי מחזור הירח והשמש.
לוח השנה החדש הפך לנורמה במרבית המדינות הנוצריות והוא עדיין בשימוש כיום ברוב העולם המערבי.
הנה כמה עובדות משעשעות לגבי לוח השנה הגרגוריאני:
אם תבקשו לברר מה קרה בפורטוגל ב-12 באוקטובר 1582 תגלו במהרה כי לא היה תאריך כזה בפורטוגל, כי… כאשר הונהג הלוח החדש ב-1582, תושבי הארצות הקתוליות הלכו לישון ב-4 באוקטובר והתעוררו למחרת ב-15 בו.
בציור של וויליאם הוגארת' נרמז כביכול שהיו הפגנות בעקבות הרפורמה והקהל קרא "החזירו לנו את 11 הימים". האומנם?
הלוח הגרגוריאני אמור להישאר תקין למשך כ-3,000 שנה נוספות לפני שיהיה צורך לבצע תיקון קטן נוסף.
רוזן צ'סטרפילד, שהיתה לו מאהבת בצרפת, חש תיסכול מחישובי התאריכים בהתכתבויות שבינו לבינה, והגיש לפרלמנט הצעת חוק לאמץ את הלוח הגרגוריאני.
