ההכתרות של מלכי אנגליה ושליטיה הן אירועי פאר היסטוריים העוטפים את עלייתם הרשמית לשלטון. מסורת ההכתרה הפכה לטקס מרכזי וחגיגי המשלב מסורות עתיקות ותצוגות עוצמה וחשיבות למלוכה.
טקסי ההכתרה המוקדמים התקיימו עוד בימי הביניים, בכנסיות גדולות כמו אבי הדיר בווסטמינסטר. הטקסים כללו חלקים דתיים כמו משיחה בשמן קדוש, והרמת הסמלים המלכותיים כמו הכתר והשרביט. המלך או המלכה נאלצו גם להישבע שבועת אמונים למלוכה ולכנסייה.
במהלך הרנסנס והתקופה הוויקטוריאנית, טקסי ההכתרה הפכו למפוארים ומרשימים יותר, עם תהלוכות צבאיות, תזמורות ותצוגות עוצמה מלכותיות. הכתרת המלכה אליזבת הראשונה בשנת 1559 הייתה אירוע מכונן בהקמת המסורת האנגליקנית החדשה.
בימינו, טקס ההכתרה של המלכה אליזבת השנייה ב-1953 היה אירוע מרהיב שצופה על ידי מיליונים בשידור טלוויזיה נדיר. הטקס שילב בין המסורות העתיקות לבין ההמונים המודרניים באירוע היסטורי מתועד.
ההכתרות במסורת האנגלית משמשות כטקסי מעבר חשובים לשלטון המלוכה. הן מעגנות את המשכיות השלטון וחוברות את העבר ההיסטורי למציאות המלכותית הנוכחית.
אף על פי שהמסורת המלכותית האנגלית נשענת כמובן על המסורת הנוצרית, ניתן למצוא גם מוטיבים יהודיים מעניינים בטקסי ההכתרה, החל מקטעי שירה, וכלה באגדת האבן של יעקב אבינו.
חלק ממנהגי ההכתרה מקורם בהלכות ובמנהגים יהודיים עתיקים, כמו משיחת המלך בשמן קדוש – נוהג הדומה למשיחת מלכים וכהנים במסורת היהודית. כמו כן, הרמת השרביט והכתר מזכירה את הרמת ספר התורה בבית הכנסת.
חוקרים טוענים שצורת כסא המלכות שבו יושבים המלכים במהלך הטקס, מקורו בוויכוח תלמודי על צורת כס המלכות.
השימוש במוטיבים יהודיים עתיקים ממחיש את ההשפעה וההשתרשות של המסורות היהודיות בתרבות המערבית.
ההרצאה מלווה בעושר ויזואלי ובקטעי מוסיקה של מלחינים מהממלכה.