כולנו פוגשים מידי יום סמלים של חברות מפורסמות, של מועדוני ספורט או של ערים ומדינות. למעשה, כמעט כל ארגון מעצב לעצמו סמל המשמש אותו כאמצעי זיהוי חזותי וכן לצורך העברת מסר עיקרי, הן אל חברי הארגון והן לאלו שמחוצה לו.
סמלים אלו הם התפתחות אבולוציונית של סמלי אצולה ששימשו מלכים ואבירים לפני כאלף שנים ואילך, ונוהגים עד ימינו במדינות אירופה.
סמלי אצולה הם סמלים מסורתיים שנועדו להבחין בין מעמד האצולה לפשוטי העם ובין האצילים עצמם בתוך מעמד האצולה. סמל אצולה בסיסי מורכב מצורת המגן (shield) שעליו נקבעו צורות שונות – בין אם אלו בעלי חיים אמיתיים ומדומיינים וכן צורות מהצומח ומהדומם.
סמלי אצולה תורשתיים הונהגו מהמאה ה-12 ואילך, ככל הנראה כאמצעי זיהוי בטורנירים שדימו קרבות בין אבירים. בהדרגה נקבעה מערכת חוקים קשיחה המאפשרת ללמוד מהסמל על תולדות המשפחה.
בממלכות אירופה נוסד תפקיד ההראלד (herald) שתפקידיו היו לארגן טורנירים, לייעץ בתחום סמלי אצולה, להנפיק אישורים בשם הכתר להענקת זכאות לשאת סמל אצולה, לארגן ולנהל הלוויות של אצילים וכן להשתתף בהכתרות ובאירועים ממלכתיים אחרים.
באנגליה קיים גוף רגולטורי הנקרא College of Arms, שנוסד ב-1484 ועודנו קיים גם כיום. ביתר מדינות אירופה תחום זה פרוץ ולא מנוהל מטעם המדינה.
סמלי האצולה משקפים את התרבות, המסורת והמבנה החברתי של החברה הפאודלית והמונרכיות העתיקות. הם מעידים על הייחוס, הסטטוס והכבוד של המשפחות האצילות השונות לאורך ההיסטוריה.
תחום זה אינו פופולרי במחקר בישראל משום שלא התקיימה בישראל תרבות ויזואלית של סמלי אצולה. לפיכך, הרצאותי בנושא זה מותאמות לקהל הישראלי.
בתמונה העליונה: קיטוע מתוך אילן יוחסין שנערך במאה ה-17 באנגליה, ומציג את בני/בנות האצולה עם הסמל המשפחתי; בני המשפחה מקושרים ביניהם באמצעות ענפים ועלים, כדימוי ממשי לאילן (יוחסין).
בתמונה ממול – סמל אצולה של דוכס נורפוק, המורכב מ-19 סמלי אצולה שונים (כדי להעיד ולהתרברב על קשרי המשפחה החשובים שלו); המגן מוקף ברצועת מסדר הבירית (Order of the Garter), ומעל הסמל קסדה, כובע דוכס, וציצה (crest) – אריה. משני צידי הסמל שני אריות התומכים (supporters) את הסמל כולו.
