הכתרות מלכי אנגליה ושליטיה הן אירועי פאר היסטוריים המלווים את עלייתם הרשמית לשלטון. מסורת ההכתרה הפכה לטקס מרכזי וחגיגי המשלב מסורות – עתיקות יותר ועתיקות פחות – ותצוגות עוצמה וחשיבות למלוכה.
טקסי ההכתרה המוקדמים התקיימו עוד בימי הביניים, בכנסיות גדולות כמו המנזר בווסטמינסטר. הטקסים כללו חלקים דתיים כמו משיחה בשמן קדוש והשבועה בכתבי-הקודש, ומנגד – הצגת הסמלים המלכותיים כמו הכתר והשרביט.
במהלך הרנסנס והתקופה הוויקטוריאנית, טקסי ההכתרה הפכו למפוארים ומרשימים יותר, עם תהלוכות צבאיות, תזמורות ותצוגות עוצמה מלכותיות. הכתרת המלכה אליזבת הראשונה בשנת 1559 הייתה אירוע מכונן בהקמת המסורת האנגליקנית החדשה.
בימינו, טקס ההכתרה של המלכה אליזבת השנייה ב-1953 היה אירוע מרהיב שנצפה על ידי מיליונים בשידור טלוויזיה נדיר.
ההכתרות במסורת האנגלית משמשות כטקסי מעבר חשובים לשלטון המלוכה. הן מעגנות את המשכיות השלטון ומחברות את העבר ההיסטורי למציאות המלכותית הנוכחית.
אף על פי שהמסורת המלכותית האנגלית נשענת על המסורת הנוצרית, ניתן למצוא גם מוטיבים יהודיים מעניינים בטקסי ההכתרה, החל מקטעי שירה, וכלה באגדת האבן שעליה נרדם יעקב אבינו.
חלק ממנהגי ההכתרה מקורם בהלכות ובמנהגים יהודיים עתיקים, כמו משיחת המלך בשמן קדוש – נוהג הדומה למשיחת מלכים וכוהנים במסורת היהודית.
חלק מקטעי המוסיקה המושרים בטקס מקורם בתנ״ך (הכתרת שלמה המלך), וקטעי שירה מתהילים (״שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ״, וכן ״רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב״).
בציורי הכתרה מוקדמים ניראה כסא המלוכה בנוי לפי תיאור כסאו של שלמה המלך.
השימוש במוטיבים יהודיים עתיקים ממחיש את ההשפעה וההשתרשות של המסורות היהודיות בתרבות המערבית.
ההרצאה מלווה בעושר ויזואלי ובקטעי מוסיקה של מלחינים מהממלכה.
